השוטוקאן הינו סגנון קראטה המיוחס לגיצ'ין פונאקושי ולממשיכי דרכו מארגון הקראטה היפני בשנים 1955-1965 בהם נאקאייאמה, נישייאמה, קאזה, אוקאזאקי, קאנאזאווה ואחרים. סגנון השוטוקאן מתאפיין ביציבה נמוכה, תנועות ארוכות ומלאות עוצמה, מרחק גדול מהיריב ומכלול של תרגילי לחימה התקפיים וקטלניים. תשומת לב רבה ניתנת לנשימה, לרגע השיא של המכה, ולאזור בבטן התחתונה, הארה ביפנית, המהווה מרכז גופני נפשי ורגשי. הקאטות, 26 במספר, נחשבות ללב ליבו של השוטוקאן, תמצית האמנות.

פירוש המונח שוטוקאן הוא "הבית של פונאקושי". שם העט של פונאקושי היה "שוטו" שפירושו אורנים נעים ברוח, זכר לנוף מולדתו אוקינאווה, ו"קאן" פירושו בית. הדוג'ו הראשון ביפן ללימוד קראטה נקרא שוטוקאן, מתוך כבוד והערכה לפונאקושי ולתורתו.

סמלו הרשמי של סגנון השוטוקאן הינו הטיגריס. סמל זה השמור לכתבי מופת בתרבות יפן צויר על גבי כריכת ספרו של פונאקושי "קראטה דו קיוהאן" משנת 1935 על ידי אמן יפני נודע בשם קוסוגי.